Eighth Grade

Eighth Grade

את כיתות ז’-ט’ העברתי בחלומות על נעורים פוטנציאליים, אסתטיים ומלאי ריגושים מתוסרטים היטב. השתדלתי לייצר לעצמי מציאות פוטוגנית לצלילי סאונדטראקים של סרטים שקיוויתי להיות הדמות הראשית בהם והתפללתי להתעורר בבוקר ולגלות שאני אלן פייג’. בפועל, לא הייתה ברירה - הדברים נאלצו להיראות קצת אחרת. 
חצ’קונים מדממים, לק תכלת מתקלף על ציפורניים כסוסות ושיער שרוף ממחליק הם בהחלט ייצוג נאמן (מדי) למקור של נערות ונערים בחטיבה, ואני שמחה שיש סרט שנוגע בצורה כל כך כנה ואמיתית על נעורים כמו שהם בדרך כלל. הוא לא עשוי בצורה יוצאת דופן, לא מתחכם יותר מדי ולא פורץ גבולות יותר מדי, וזה בדיוק מה שהוא צריך להיות. ראיתי את הסרט הפעם יחד עם אחי הקטן שמתקרב לרגעים האחרונים של כיתה ח’ שלו, אבל לא לגמרי הצלחתי להבין איך הוא חווה את המראה האימתית שהציבו לו מול הפרצוף. מה שהוא כן אמר - ״סרט מתוק! היה כיף, יאללה לילה טוב!״.  



(***ספוילר קצת: הסצינה במכונית של ריילי גרמה לי להתכווץ. נדמה לי שבצפייה הקודמת היא הרגישה לי קצת רחוקה וכמעט תלושה אולי. לא שמתי לב כמה היא לקוחה מהחיים האמיתיים ומבוססת על דברים שקורים בתדירות גבוהה מדי ונמצאים סביבנו מדי. מתסכל מאד)